החלטה בתיק עת"מ 39160-12-11

1. לפניי בקשה למתן צו ביניים שבה מבקשים תושבי ההרחבה בקיבוץ גבעת ברנר (להלן: "המבקשים" ו" הקיבוץ"), כי בית המשפט יורה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה "שורקות" (להלן: " המשיבה 2" או " הוועדה המקומית"), להימנע ממתן טופס 4 למרכז לוגיסטי (להלן: "המרל"ג") אשר הוקם בקיבוץ ועתיד להתחיל לפעול בימים הקרובים.

2. ביום 21.12.11 הגישו המבקשים את הבקשה וכן עתירה מינהלית, שבהן טענו כי פתיחתו הצפויה של המרל"ג עתידה להביא לסיכון חיי אדם באופן קיצוני עקב "הצפת כבישיו הפנימיים, הצרים, של הקיבוץ" במאות משאיות וכלי רכב מסחריים מדי יום. לטענתם, אין לאפשר את פתיחת המרל"ג עד לבנייתו של כביש עוקף (להלן: " הכביש העוקף") אשר ימנע כל חיכוך בין תושבי הקיבוץ (לרבות תושבי ההרחבה) לבין כלי הרכב הרבים שצפויים לנוע אל המרל"ג וממנו. אישורו של הכביש העוקף נמצא מזה מספר שנים בהליכי תכנון (כפי שאפרט בקצרה בהמשך הדברים) ואין צפי לסלילתו בעתיד הנראה לעין.

3. יצוין כי כסעד חלופי מבוקש "ליתן כל הוראה אחרת שתמנע את פתיחתו של המרל"ג בטרם ניתן פתרון תחבורתי נאות, ובכלל זה להורות לכל אחת מן המשיבות 5-1 לנקוט בכל הליך חירום זמני שבסמכותן לנקוט". סעד נוסף שהתבקש היה להורות למשיבות 5,2,1 לפעול לשם הפסקת עבודות בנייתו של כביש גישה למרל"ג (המחבר בין הקיבוץ לבין המרל"ג, להלן: " כביש הגישה למרל"ג"), אשר נבנה, לפי הטענה, באורח בלתי-חוקי. סעד זה התייתר בינתיים, הואיל ובנייתו של הכביש הסתיימה.

4. המשיבים בענייננו הם הגורמים הבאים: הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז (להלן: " הוועדה המחוזית"); הוועדה המקומית; המועצה האזורית ברנר, שבה שוכן הקיבוץ (להלן: " המועצה האזורית"); משרד התחבורה - רשות התמרור המרכזית (להלן: " רשות התמרור המרכזית"); משרד הפנים - היחידה לפיקוח על הבניה (להלן: " יחידת הפיקוח"); ברנר לוגיסטיקה בע"מ, אשר בנתה את המרל"ג (להלן: " המשיבה 6" או " ברנר לוגיסטיקה"); כץ משלוחים בינעירוני מהיר בע"מ, מחברות המשלוחים הבין-עירוניים הגדולות בישראל, אשר שכרה את המרל"ג ועתידה לפעול בו, ובעלי מניותיה מחזיקים (בשרשור חברות) בכ-20% ממניותיה של המשיבה 6 (להלן: " המשיבה 7" או " כץ משלוחים"). האגודה השיתופית גבעת ברנר (להלן: " המשיבה 8" או ה" אגודה"), אשר ייסדה את הקיבוץ והקימה את המשיבה 6 בשיתוף עם בעלי מניות נוספים, צורפה לעתירה לבקשתה.

5. אדרש להלן, בקצרה, לעובדות העיקריות בענייננו. בשנת 2007 חתמה ברנר לוגיסטיקה על הסכם פיתוח מול מינהל מקרקעי ישראל במטרה להקים מרכז לוגיסטי במקרקעין בחלק הדרומי של הקיבוץ. באותה תקופה התקשרו ברנר לוגיסטיקה וכץ משלוחים בהסכם שכירות מותנה, שלפיו התחייבה ברנר לוגיסטיקה לבנות בעבור כץ משלוחים מבנה ייעודי על חלק מהמקרקעין בשטח של כ-20 דונם, וזאת כנגד התחייבותה של כץ משלוחים לשכור את המבנה והמקרקעין לתקופה של 10 שנים. השקעותיהן של ברנר לוגיסטיקה ושל חברת כץ משלוחים בכל הנוגע להקמת המרל"ג, שכירתו וההכנות לקראת הפעלתו, נאמדות בכ-63 מיליון ש"ח.

6. המקרקעין שבהם ממוקם המרל"ג (להלן: " המקרקעין") מצויים בתחום תכנית מפורטת בר/14 אשר אושרה למתן תוקף ביום 1.6.78. תכנית בר/14 ייעדה את המקרקעין לייעוד משולב של תעשייה ומלאכה. ביום 22.1.08 נתנה המשיבה 2 היתר לביצוע עבודות עפר במקרקעין. ביום 18.2.10 החליטה המשיבה 2 ליתן היתר בנייה למרל"ג, וההיתר עצמו הונפק ככל הנראה ביום 25.4.10 (להלן: " היתר הבנייה"). עוד קודם לכן, בשנת 2009, אישרה המשיבה 2 את תכנית בינוי 14/יח (להלן: " תכנית הבינוי"), ובמסגרתה אושר גם כביש הגישה למרל"ג. בהיתר הבנייה עצמו צוינה תכנית בינוי 14/י"ח/1. נכון להיום הושלמה הקמת המרל"ג והמבנה ממתין לקבלת טופס 4. יצוין כי ביום 9.8.11 הגישו חלק מהמבקשים ערר לוועדת הערר לתכנון ובניה מחוז מרכז (להלן: " ועדת הערר המחוזית") כנגד חוקיותו של היתר הבנייה (להלן: " ערר ההיתר"). בערר ההיתר נטען כי אחסנה לוגיסטית אינה עולה בקנה אחד עם ייעוד הקרקע לתעשייה ולמלאכה, ומשאין ההיתר  תואם את ייעוד השטח, הוא בטל מעיקרו. את האיחור הרב בהגשת הערר נעצו המבקשים בכך שלא ידעו בתחילה על דבר מתן ההיתר (שכן מתן היתר אינו כרוך בהפקדה או פרסום), ולא ידעו על בניית המרל"ג, המרוחק מן ההרחבה וממוקם בעברו השני של הקיבוץ. הדבר נודע להם לטענתם כשאחד מתושבי ההרחבה רץ במקרה בקרבת המרל"ג, וראה את הבנייה. כן נטען כי נציגי הקיבוץ הבטיחו למבקשים שהמרל"ג לא ייפתח ללא כביש עוקף, ושהבטחות אלה התבררו כחסרות כיסוי לפני מספר חודשים בלבד, אז הוחלט להגיש את הערר. ועדת הערר המחוזית דנה בערר ההיתר ביום 11.9.11, וטרם נתנה החלטתה.

7. באשר לכביש העוקף - כביש זה מתוכנן במסגרת תכנית בר/300, שעניינה בית העלמין ואזור המלאכה של הקיבוץ (שבו ממוקם המרל"ג). מטרותיה של תכנית בר/300 הן הרחבת בית העלמין הקיים, וסלילת דרך עוקפת, שתעבור מבית העלמין, ליד אזור המלאכה, ותתחבר עם כביש הכניסה לקיבוץ, כך שהמגיעים לבית העלמין ולאזור המלאכה לא יצטרכו לעבור בכבישי הקיבוץ. חשוב לציין כי גם המשיבים סבורים שסלילתו של כביש זה תהווה פתרון מיטבי למעבר התנועה למרל"ג וממנו. ואולם, אין לדעת אם ומתי תאושר תכנית בר/300. התכנית קיבלה עוד בשנת 2007 את אישור הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (להלן: " הולקחש"פ"), תוך התניית האישור בתנאי בעניין היקף הקבורה הרוויה בשטח ההרחבה של בית העלמין. לתכנית הוגשה התנגדות מטעם החברה להגנת הטבע, אשר התנגדה לאישור הכביש העוקף מחמת פגיעה בערכי טבע. בעקבות שינויים שנעשו, היה צורך בהפקדת התכנית מחדש ובהגשת ההתנגדות מחדש. בדיון בוועדה המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית (להלן: " ועדת המשנה להתנגדויות") התברר כי הופר התנאי הנוגע להיקף הקבורה, ולכן הוחלט ביום 10.10.10, לדחות את התכנית, וזאת מבלי לדון בטעמי התנגדותה של החברה להגנת הטבע. בעניין זה הגישה המועצה האזורית ערר לוועדת הערר שליד המועצה הארצית לתכנון ולבניה (להלן: " ועדת הערר הארצית",
   ו-" ערר התוכנית"). ביום 2.10.11 החליטה ועדת הערר הארצית להחזיר את הדיון בתכנית בר/300 לוועדת המשנה להתנגדויות. נכון למועד הדיון בבקשה שלפניי (18.1.12), טרם נדונה ההתנגדות בוועדת המשנה להתנגדויות.

8. העתירה עצמה הופנתה נגד שלוש החלטות: החלטת המשיבות 5-1 שלא לפעול לשם מציאתו של פתרון תחבורתי נאות; החלטת המשיבות 2-1 שלא להתערב בהיתר שניתן למרל"ג, שהוא לפי הטענה, בלתי חוקי; ההחלטה שלא לפעול בעניין סלילת כביש הגישה למרל"ג, שהוא לפי הטענה, בלתי חוקי.

בעתירה מבוקש להורות לוועדה המחוזית ולוועדה המקומית לפעול להכרזה על בטלותו של היתר הבנייה למרל"ג, ולחלופין להורות להן לפעול לשם תיקון היתר הבנייה, כך שייכלל בתוכו תנאי המבטיח מציאת פתרון תחבורתי לשביעות רצונה. עוד מבוקש להורות לוועדה המחוזית ולוועדה המקומית לנקוט הליכי אכיפה כנגד "הבנייה הבלתי-חוקית" של המרל"ג. כן מבוקש להורות לוועדה המחוזית לקדם את הטיפול בתכנית בר/300, ולהורות למועצה האזורית להפעיל את כל הסמכויות הנתונות לה בדין לשם מציאת פתרון תחבורתי נאות למרל"ג. סעדים נוספים שהתבקשו - להורות למשיבה 4 להפעיל את כל הסמכויות הנתונות לה בדין לשם מניעת סכנות תחבורתיות "ובכלל זה הצבת תמרורים שיאסרו על מעבר משאיות וכלי רכב אחרים המשמשים למשלוחים דרך הקיבוץ", ולהורות למשיבה 5 לפעול לשם הריסתו של כביש הגישה למרל"ג.

טענות הצדדים

9. המבקשים טוענים כי היתר הבנייה למרל"ג הונפק מתוך הנחה שתכנית בר/300 תאושר. פתיחת המרל"ג מבלי שנסלל כביש עוקף, ומעבר התנועה אל המרל"ג וממנו בכבישי הקיבוץ הקיימים תסכן לטענתם באופן קיצוני את הולכי הרגל, שבהם גם ילדים, וכן את קשישי הקיבוץ המתניידים בקלנועיות. המבקשים מפנים, בין היתר, לדבריה של מהנדסת הוועדה המקומית, גב' אנה קוגן, בדיון בערר התכנית (דיון מיום 25.9.11, נספח 11 לעתירה, עמ'
   37-36): "התוכנית הזאת [בר/300] באמת היא בגדר של s.o.s ... למה בעצם התוכנית הזאת נולדה, עקב פתרון של הנגישות לאזור תעשייה, אפילו לא לבית עלמין... ידענו שיש בעיה אקוטית של הנגישות לאזור תעשייה, והתבסס[ות] [ע]ל דרכים סטטוטוריות קיימות שיש בישוב, בקיבוץ, והן באמת לא מתאימות... ה[ן] לא בטיחותיות, ה[ן] צרות מאוד, ה[ן] לא בהתוויה שמתאימה לרכב כבד". כן מתבססים המבקשים על חוות דעת שהגישו לבית המשפט ביום 16.1.12, שבה קובע מהנדס תחבורה ומתכנן ערים מטעמם כי: "א-פריורית, גישה למרכז לוגיסטי גדול דרך כבישים של קיבוץ, אינה ראויה, וחייבת להישען על דרך בין-עירונית"; "סיירתי בקיבוץ ומצאתי, כי המצב התחבורתי הנוכחי בכבישי הקיבוץ, אינו אידיאלי, בלשון המעטה, ומיועד בעיקר להולכי רגל פר-סה. רבים מכבישי הקיבוץ הינם צרים מדי למעבר של שתי משאיות זו מול זו; לא בכולם יש מדרכות; הראות מוגבלת עקב פיתולים רבים בכבישים; והכבישים עצמם אינם מתוחזקים ברמה הגבוהה ביותר. כבישי הקיבוץ אינם מתאימים למעבר מאסיבי של משאיות וכלי-רכב מסחריים..."; "תוספת התנועה שתיגרם ... תהפוך את כבישי הקיבוץ למקום של סכנת חיים של ממש".

10. באשר לסיכויי העתירה, סבורים המבקשים כי מדובר בסיכויים מצוינים. הם מפנים לעמדה שהביאה הוועדה המחוזית בתשובתה לערר התוכנית, ובה נאמר כי אזור התעשייה שאליו מתייחס הערר בוטל ואינו מיועד עוד לאזור התעשייה, משאושרה תמ"מ/3 בשנת 1982 - תוכנית המייעדת את האזור לקרקע חקלאית. מכך למדים המבקשים כי תוכנית בר/14 לא הייתה בתוקף עת ניתן היתר הבנייה למרל"ג, ושלא ניתן היה להוציא את ההיתר שכן הוא נוגד את תמ"מ/3. יצוין כי המבקשים העלו טענה זו גם ב"ערר ההיתר", שבו, כאמור, טרם ניתנה החלטה על ידי הוועדה המחוזית. עוד טוענים המבקשים כי כביש הגישה למרל"ג אינו חוקי, שכן לא הוזכר במפורש בהיתר הבנייה. לטענתם, אזכורו של הכביש בתכנית הבינוי אינו בעל חשיבות, הואיל ותכנית הבינוי אינה בעלת מעמד סטטוטורי.

11. יצוין כי המבקשים עתרו למתן צו ביניים בתנאי שזה יינתן בלא שתופקדנה ערבויות או תינתנה התחייבויות אישיות על ידיהם.

12. כל המשיבות, למעט המועצה האזורית, הגישו תגובות שבהן התנגדו למתן צו ביניים (המשיבה 3 ביקשה שלא להשתתף בדיון בצו בשל התחייבות אחרת, וציינה כי לא התבקש כנגדה כל סעד במסגרת בקשה זו).

13. בתגובת האגודה (המשיבה 8) נטען כי כביש הקיבוץ, שבו אמורים לנסוע כלי הרכב של המרל"ג, אינו "כביש קיבוץ פנימי וצר" כמתואר על ידי המבקשים, כי אם הכביש המפריד בין שכונת ההרחבה לקיבוץ הוותיק, שהוא "כביש סלול לתפארת עם הסדרי תנועה, תאורת רחוב, מדרכות בחלקים ניכרים ממנו, ומזה שנים רבות משמש לתנועת משאיות". יחד עם זאת ציינה האגודה כי ביום 28.12.11 התקיימה ישיבה של ועדת תיאום התנועה של רשות התמרור המקומית, בהשתתפות נציג משטרת ישראל ונציג משרד התחבורה. בישיבה זו דנו בסוגיית התנועה אל המרל"ג באמצעות הדרכים הסטטוטוריות הקיימות. הגורמים שהשתתפו בישיבה לא ראו לנכון להורות על הסדרים מיידיים כאלה או אחרים בכבישי הקיבוץ, אלא בחרו להיוועץ במומחה תנועה כדי להבין איזה צורך, אם בכלל, יש בגיבוש הסדרי תנועה במסגרת הדרכים הקיימות בקיבוץ. באשר לאמור בחוות הדעת שהגישו המבקשים טענה האגודה כי מדובר בחוות דעת כללית מאוד, שלא ניכרת בה התייחסות קונקרטית ומעמיקה לדרכי התנועה הקיימות ולנסיבות העניין. עוד ציינה האגודה כי במקרקעין נושא הבקשה קיים מזה עשרות שנים מתחם נוסף בגודל כ-15 דונם, שהזכויות בו נתונות לאגודה השיתופית. מתחם זה מהווה "מובלעת" בתוך שטח המקרקעין של ברנר לוגיסטיקה. במתחם קיימים ארבעה מבנים לוגיסטיים המשמשים שוכרים שונים הפועלים במקום ועושים בכביש שבמחלוקת (כביש הקיבוץ) שימוש יום יומי באמצעות משאיות ורכבים שונים. עוד ציינה האגודה כי כביש הקיבוץ הוא עורק תחבורה שמשמש גם את כלי הרכב של תושבי ההרחבה. להערכתה מדובר בכ-300 כלי רכב, בחלקם רכבי 4X4.

באשר לסיכויי העתירה נטען כי היתר הבנייה למרל"ג ניתן על ידי הגורמים המוסמכים בדין, לאחר קיום הליכים כדין ועל פי תכנית שאושרה כדין. ההיתר מסתמך על הכבישים הסטטוטוריים הקיימים בקיבוץ, ואין בו כל תנאי המתלה את תוקפו בקיומו של כביש עוקף. כן נטען כי כביש הגישה למרל"ג, שסלילתו הסתיימה לאחרונה, הוא כביש חוקי, המופיע במפורש בתכנית הבינוי שאושרה עבור אזור התעשייה עוד בשנת 2009, והוא אף מופיע בנספחים להיתר הבנייה. מעבר לכך טוענת האגודה כי העתירה והבקשה הוגשו בשיהוי ניכר, שכן הבקשה לבטל את היתר הבנייה או לתקנו תוקפת החלטה שהתקבלה לפני קרוב לשנתיים, ומדובר בעניין שהוא בגדר מעשה עשוי. לטענת האגודה, אופן ניסוח העתירה בדרך שתוקפת החלטות "שלא לפעול" או "שלא להתערב" הוא בגדר ניסיון להיחלץ מן השיהוי הכבד האופף את העתירה והבקשה. האגודה הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון שלפיה שיהוי בהגשת עתירה ובקשה למתן צו ביניים הוא משום ראיה לסתור את טענותיו של מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית עבורו. כן נטען כי העתירה מוקדמת ולוקה באי מיצוי הליכים, במובן זה שהליכי ערר תלויים ועומדים במוסדות התכנון (ערר ההיתר וערר התוכנית).  

14. המשיבות 6 ו-7 (ברנר לוגיסטיקה וכץ משלוחים) טענו טענות דומות, והוסיפו כי לשיטתן נוגעת העתירה לצפייתם ותקוותם של העותרים כי בעקבות המעבר לגור בקיבוץ יזכו לחיים שלווים ושקטים, מבלי שיעברו בסמוך לביתם משאיות. עוד הדגישו המשיבות 6 ו-7 את ההשקעה הכלכלית המשמעותית בהקמת המרל"ג (63 מיליון ש"ח). לטענת המשיבות 6 ו-7, מתן צו ביניים יגרום באופן מיידי לקריסתן הכלכלית, הואיל ולא יוכלו להשיב את כספי המימון שקיבלו לצורך הקמת המרל"ג. נטען כי המשיבה 7 השקיעה עשרות מיליוני שקלים חדשים ברכישת ציוד המצוי כבר בתוך המבנה והממתין לתחילת תפעולו. צו המונע מתן טופס 4 יגרום לה לנזקים עצומים ואי עמידה בהתחייבויותיה כלפי הנושים שלגביהם התחייבה להחזיר את כספי ההשקעה עם תחילת ההפעלה של המקום. הדבר יהיה כרוך בפיטוריהם של כ-500 עובדי המשיבה 7. כן נטען כי המשיבה 6 תינזק אף היא באופן מהותי ומיידי, הואיל וכבר בתחילת חודש פברואר 2012 היא אמורה להתחיל לשלם את החזרי ההלוואה הגדולה שלקחה למטרת מימון הבנייה. בהתאם להסכם השכירות אמורה המשיבה 6 לקבל מהמשיבה 7 דמי שכירות בסך של 300,000 ש"ח לכל חודש שכירות החל מחודש פברואר 2012. אי קבלת התמורה יגרום למשיבה 6 נזק בלתי הפיך - לא יהיה בידה לפרוע את ההלוואה לבנק, דבר שיעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי ויביא לשלילת הזכות במקרקעין מידיה. עוד צוין כי במסגרת ההכנות להפעלת המרל"ג, הודיעה המשיבה 7 למשכיר המתחם הנוכחי שלה בגן יבנה, כי תפנה את המתחם עד ליום 25.1.12. המשיבות 6 ו-7 הודיעו כי יהיו מוכנות לפעול בשיתוף פעולה עם המבקשים כדי למצוא דרכים משותפות למיתון התנועה, במובן של קבלת חוות דעת משותפת שתבהיר מהם האמצעים שעל כל הצדדים לנקוט לצורך מיתון התנועה. כן הודיעו כי בנסיבות העניין, ככל שבית המשפט יראה לנכון ליתן צו ביניים, מתבקשת ערבות בנקאית משמעותית בסך 10 מיליון ש"ח בגין הנזקים העלולים להיגרם למשיבות באופן ישיר ממתן הצו.